תיארוך פחמן-14 היא שיטה להערכת גילם של ממצאים ארכאולוגיים.
השיטה מבוססת על התופעה שאיזוטופים מסויימים עוברים תהליכים גרעיניים תוך פליטת קרינה רדיואקטיבית, האיזוטופים נבדלים זה מזה בקצב ההתפרקות.
"זמן מחצית החיים" הוא גודל המוגדר כזמן שחולף עד שמחצית מכמות איזוטופים עברה התפרקות רדיואקטיבית. עבור פחמן 14 זמן זה הוא כ-5800 שנה.
יסוד הפחמן הוא מרכיב בסיסי בתאיהם של כל האורגניזמים, כל עוד בעל החיים חי, זהה כמות הפחמן 14 ברקמותיו לזו שבאויר ובמזונות, במותו נפסק תהליך "ריענון" הפחמן.
בתיארוך דגימה ארכיאולוגית כשלהי נמדד שיעור ריכוזו של פחמן 14, ובהתאם לכמות ניתן לחשב את הגיל, דוגמה - אם הריכוז הוא מחצית לעומת הצפוי הרי שחלפו כ-5800 שנה, וכך קיימת פונקציה לחישוב הגיל בהתאם לשיעור הקרינה.