מעשה כרם נבות, הוא אולי הביטוי החריף ביותר לעוול, נישול ואי-צדק המובא במקורות (מלכים א, כא.וגם במלכים ב, ט).
נבות היזרעאלי, איש תם וישר, היה בעל כרם ונחלה, אחאב מלך ישראל, חשק בנחלתו, והציע לנבות נחלה אחרת תמורתה, נבות סירב.
איזבל, אשת אחאב, אשר ראתה כיצד אחאב שב לביתו "סר וזועף על הדבר אשר דיבר אליו נבות...", רקמה מזימה לנישול נבות מנחלתו, איזבל ארגנה משפט לנבות, העידה בו עדי שקר הביאה להרשעתו ולסקילתו באבנים.
לאחר מות נבות, הגיע אחאב אל נחלת נבות לרשתה, בבואו, המתין לו שם אליהו הנביא אשר הטיח בפני נבות דברי תוכחה קשים : "הרצחת וגם ירשת?" והביא עליו את נבואת חורבנו : "...במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות ילקו הכלבים את-דמך גם-אתה" (שם, כ"א, יט).