ספר התניא - אחד מהספרים החשובים ביותר של תנועת החסידות.
מחברו של הספר הוא מייסד חסידות חב"ד - רבי שניאור זלמן מילאדי, הספר נקרא גם "לקוטי אמרים" או "ספר של בינונים", הספר הודפס ב-1797. רבי שניאור זלמן מלאדי נקרא על כן גם -"בעל התניא", (שמו של הספר, על שום המילה בה נפתח הספר).
ספר התניא הוא יסוד חסידות חב"ד. הספר, כמו תנועת החסידות כולה, עוררו התנגדות עזה והמתנגדים לחסידות, העלילו על רבי שניאור כמורד במלכות, כתוצאה - נלקח ע"י שלטונות ליטא למאסר ולאחר כמה שבועות שוחרר, יום שחרורו נקבע כחג הגאולה אצל חסידיו.
התניא נחשב לחדשני ומיוחד והוא מקובל בכמה זרמי החסידות כאחד מספרי היסוד.
הספר עוסק בתחומים שונים, ומתוארת בו הדרך הנכונה לעבודת השם ע"י הבדלה בין סוגים של אנשים - ה"צדיק", ה"רשע" וה"בינוני", הספר מורה את דרך עבודת השם ל"בינוני".
לספר חמישה חלקים:
לקוטי אמרים, שער היחוד והאמונה, אגרת התשובה, אגרת הקודש והקונטרס האחרון.