קרינת הוקינג - היא קרינה אשר על פי נימוקים עיוניים המבוססים על מכניקת הקוונטים, צריכה להיפלט מחור שחור.
ההשערה כי חור שחור (גוף מסיבי שדבר אינו נפלט ממנו, גם לא האור) צריך לפלוט קרינה - עלתה ב-1975 ע"י סטיבן הוקינג על יסוד עבודתו של הישראלי יעקב בקנשטיין. זאת כתוצאה מהיווצרות ספונטנית של זוגות חלקיקים וירטואלים הנוצרים על פני אופק האירועים של חור שחור.
לפי החישוב הראה הוקינג כי הקרינה הצפויה צריכה להיות מתאימה לאנטרופיה הפרופורציונלית לשטח אופק האירועים של החור השחור - כפי שהציע יעקב בקנשטיין והקרויה אנטרופיית בקנשטיין-הוקינג.
המעניין הוא כי תהליך הקרינה של החור השחור גורם להוצאת אנרגיה מהחור השחור, ויכול אף להביא להתאיידותו בחלוף מספיק זמן, (עבור חור שחור בעל מסת שמש, זמן זה גדול מזמן קיום היקום).
לצד זאת - התאיידות של חור שחור עקב קרינת הוקינג יוצרת פרדוקס לפיו קיים "אובדן מידע".