שילוח שעיר לעזאזל - מצווה שמקורה בספר ויקרא - אותה קיימו בימים שבית המקדש היה קיים בערב יום הכיפורים, לפי הוראת המצווה בספר ויקרא - היה הכהן הגדול משלח אחד משני שעירים (תיישים) אל המדבר כתחליף להקרבתו על המזבח.
אופן בחירת השעיר היה אקראי - הכהן הגדול לאחר שהתוודה על חטאי עם ישראל ומטילם על ראש השעיר - היה מטיל גורל בין שני השעירים שהובאו לפניו (שהיו זהים ודומים זה לזה), השעיר שעלה בגורלו להישלח היה נלקח ע"י שליח מיוחד לעזאזל קרי - למקום שומם במדבר ומשלחו לגורלו, (לפי כמה פרשנויות היה השעיר מושלך מראש צוק).
המונח "שעיר לעזאזל" הפך במרוצת שנים כביטוי להאשמת שווא בלתי מוצדקת ועוול של הטלת אשמת הרבים על יחיד מסויים.