מלודיה היא לב היצירה, נושאה של היצירה וקו ההתפתחות שלה, את המלודיה יש להבדיל מההרמוניה (שהיא יחס ומיזוג בין הצלילין השונים) ההרמוניה מובילה את היצירה, המוזיקאים נוהגים להבחין בין "מרקמים"שונים של מלודיות :
- המרקם מונופוני : היה מקובל בעיקר בימי הביניים במרקם זה המוזיקה הייתה בנויה בפשטות מקו מלודי יחיד ללא כל ליוויי או קווים מלודיים מקבילים.
- המרקם פוליפוני : מרקם זה היה רווח בתקופת הרנסנס והבארוק גם יחד כלומר למן המאה ה-14 ועד למאה ה-18 במרקם זה היה ליצירות מבנה מרובה מלודיות בלי ליווי וכל הקווים המלודיים נחשבו כבעלי אותה חשיבות ביחס ליצירה השמה.
- מרקם הומופוני : בעיקר בתקופה הנחשבת לתקופה הקלאסית - ליצירות קו מלודי הכולל גם ליווי, הליווי אינו מרכזי ביצירה ואינו בעל חשיבות כמו הקו המלודי.