התמורות הגדולות שעברו על הישות הלאומית - ספרד מאז ימי פרנקו ניכרות בחוקה הספרדית ובהסדרים השלטוניים החדשים. על פי החוקה הספרדית המתוקנת משנת 1978, הדנה ב"אחדות שאינה ניתנת לחלוקה", מתחלקת ספרד ל- 17 יחידות משנה המכונות "הקהילות האוטונומיות" ועוד שתי ערים אוטונומיות. אוטומיות אלה הן ממשיות ובעלות סמכויות אוטונומיות נרחבות
לא לכל הקהילות האוטונומיות מוענקות אותן סמכויות וחופש, מטבע הדברים, הקהילות ה"היסטוריות" כמו חבל הבסקים וקטלוניה נהנות מאוטונונמיה נרחבת ביותר לרבות החזקת כח משטרה עצמאי. קהילות אחרות כמו גליסיה ואנדלוסיה אף הן נהנות מאוטונמיה נרחבת אך אינן מחזיקות כוחות שיטור משל עצמן.
בחלק מהקהילות גבית המיסים היא עצמאית וחלקן זוכות לתמיכה של השלטון המרכזי, סכומי ההעברה אל השלטון המרכזי נתונים לעתים במחלוקת.
הקהילות האוטונומיות הן :
אזור מורסיה, אנדלוסיה, אסטוריאס, אקסטרמדורה, אראגון, גליסיה, האיים הבלאריים, האיים הקנריים, ולנסיה, חבל הבסקים, לה ריוחה, נווארה, מדריד, קטלוניה, קנטבריה, קסטיליה-לה מנצ'ה, קסטיליה ולאון.
הערים האוטונומיות הן : סאוטה ומלייה.