תרומות ומעשרות - הוראה על פי התורה להפריש חלק מן היבול החקלאי בארץ ישראל לטובת הכהנים והלויים (ואף לטובת העניים), הכהנים והלווים עוסקים בעבודת בית המקדש - על כן לא קיבלו נחלות בארץ וזכאים הם למעשרות ותרומות הכלל.
יבול הגדל בארץ שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות נקרא "טבל" ואילו ויבול אשר הופרשו ממנו תרומות ומעשרות כדין, נקרא "מתוקן".
התרומה : אין חיוב מפורש על שיעורה , עם זאת חז"ל התקינו מידות לכך :
- נותן בעין יפה - 1/40 מהיבול, - נותן בעין בינונית - 1/50 מהיבול, - נותן בעין רעה - 1/60 מהיבול.
אלה נהוגים כשעורי המינימום לתרומה , לא נקבעה מגבלה על השיעור המירבי - אך לא יתן את הגורן כולו.
המעשר : קיימים כמה דינים בעניין -
המעשר הראשון הוא עשירית מהיבול (שנשאר לאחר התרומה) וניתן ללוי , הלוי מפריש תרומת מעשר ממנו לטובת הכהן.
על פי דיני המעשרות יש להפריש גם מעשר שני (לטובה אישית) בחלק מהשנים במחזור שנות השמיטה וכן מעשר עני (לטובת העניים) בשנים אחרות.