תאוריית יחסי אובייקט - גישה או תיאוריה אשר תחילתה בפסיכואנליזה וסופה התווית דרך שונה - ואשר ראתה לנכון התמקדות ביחסים בינאישיים, בעיקר בתוך המשפחה ובמיוחד יחסים שבין האם לילד.
התאוריה מיוסדת בעיקר על גישתה של מלאני קליין אשר החלה בדרכו של פרויד אך מצאה כי יצרה דרך חדשה השונה באופן מהותי מהגישה של פרויד.
"אובייקט" במשמעותו בתיאוריה זו הוא אדם, וספציפית יותר הוא אותו אדם המשמש במערכת הבינאישית כאובייקט של רגשותיו וכוונות של האחר.
כך מוסברות בעיות רגשיות במונחים של "אובייקט" - למשל ע"י תיאור של כשלים בתהליכי הסימביוזה וההיפרדות ביחסי האם והילד. כמו ילדים שמסיבות שונות לא הבחינו בין האם לאדם זר ורואים באם "אובייקט בר החלפה". או במקרים אחרים של פחד גדול ללכת לבית ספר, היכולים להצביע על קושי בהתנתקות.