ספר קהלת פרק י' :
(א) זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט. (ב) לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. (ג) וגם-בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא. (ד) אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים. (ה) יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט. (ו) ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו. (ז) ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על-הארץ. (ח) חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש. (ט) מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם. (י) אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה. (יא) אם-יישוך הנחש, בלא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון. (יב) דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו. (יג) תחילת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה. (יד) והסכל, ירבה דברים; לא-יידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו. (טו) עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר. (טז) אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו. (יז) אשרך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי. (יח) בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית. (יט) לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכול. (כ) גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר: כי עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.